Steinsaltz Commentary Chagigah 2a – ביאור שטיינזלץ חגיגה ב.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

פרק א – הכל חייבין

מתני׳מַתְנִיתִין: הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס וְנָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^אכֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ד} שָׁלֹשׁ רְגָלִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הָרְאִיָּיה שְׁתֵּי כֶסֶף וְהַחֲגִיגָה מָעָה כֶּסֶף וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^בהָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.: גמ׳גְּמָרָא: הַכֹּל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין ^גפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה הַכֹּל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי. הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ^דכּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הַכֹּל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו. וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוּדָה ^הסוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ז} יִרְאֶה יֵרָאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא לָא קַשְׁיָא כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה דִּתְנַן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.^ו אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה רכ״ז
סמ״ג מצוות עשה רכ״ח
סמ״ג מצוות עשה רכ״ט

^ב רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:ג׳

^ג רמב״ם הלכות חגיגה א׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה רכ״ט

^ד רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה רכ״ט

^ה רמב״ם הלכות חגיגה א׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה רכ״ט

^ו רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה רכ״ט

פרק א

א משנה הכל חייבין בשלושת הרגלים במצוות ראייה — להיראות ולהקריב בבית המקדש, חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וטומטום (מי שאין אברי המין שלו ניכרים) ואנדרוגינוס (שיש לו סימני זכר ונקיבה), ונשים, ועבדים שאינם משוחררים, החיגר (שרגליו פגומות), והסומא (העיוור), והחולה, והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו מטעם אחר. איזהו קטן לענין זה שאיננו חייב בראייה — כל תינוק שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות כך מירושלים להר הבית, אלו דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות ברגל מירושלים להר הבית, שנאמר: ״שלש רגלים״ (שמות כג, יד), משמע שהחובה היא לעלות ברגליים דווקא. בית שמאי אומרים: קרבן הראייה, שהוא קרבן עולה שמביא העולה לרגל, בבואו להיראות במקדש, חייב להיות בשווי של לפחות שתי כסף, וקרבן החגיגה שהוא קרבן שלמים שמביאים בחג — לפחות מעה כסף. ובית הלל אומרים: שווי עולת הראייה צריך להיות מעה כסף לפחות, והחגיגה שתי כסף לפחות. ב גמרא שנינו במשנה כי הכל חייבין בראייה, ושואלים: ״הכל״ לאתויי מאי [להביא, לרבות את מה], מה מוסיפים על ידי תוספת המלה ״הכל״? ומסבירים: לאתויי [להביא, לרבות] את מי שהוא חציו עבד וחציו בן חורין, שכיון שחציו בן חורין חייב הוא בכל אופן בעלייה לרגל. ושואלים: ולדעת רבינא שאמר כי מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה, אם כן ״הכל״ לאתויי מאי [להביא את מה] עוד? ומשיבים: לאתויי [להביא] מי שהיה חיגר ביום הראשון של הרגל ולא יכול היה לעלות, ונתפשט (ונתרפא) ביום השני של החג, שגם הוא חייב לעלות. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שכל שבעת ימי החג כולן הם תשלומין זה לזה, וחובת העליה והראייה חלה על כל ימי החג בשוה, ולכן מי שלא יכול לעלות בראשון עולה בשני. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שהחיוב הוא בעיקרו ביום הראשון ושאר הימים כולן תשלומין של היום הראשון הם, ולכן מי שהיה פטור מלעלות ביום הראשון של החג שוב אינו צריך לעלות, אם כן ״הכל״ לאתויי מאי [להביא את מה]? ומשיבים: לאתויי [להביא] סומא (עיוור) באחת מעיניו שגם הוא חייב לעלות. ומעירים: ודלא כי האי תנא [ושלא כשיטתו של תנא זה], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: יוחנן בן דהבאי אומר משום ר׳ יהודה: סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה, שנאמר: ״שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך״ (שמות כג, יח), ועל פי ה״כתיב״ בספר התורה אפשר לקרוא ״יראה כל זכורך את פני האדון ה׳ ״, ואילו הקריאה לפי המסורת היא ״יראה״, ודורשים: כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה כשבא לראות דרכה של ראייה היא בשתי עיניו, אף ליראות — בשתי עיניו, ומי שסומא באחת מהן איננו חייב לעלות ליראות ברגל. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם כדאמרי מעיקרא [כפי שאמרו מתחילה] שבא לרבות בחיוב עליה לרגל מי שחציו עבד וחציו בן חורין, ודקא קשיא לך הא [ומה שהיה קשה לך מזה] שאמר רבינא — לא קשיא [אין זה קשה], כי כאן במשנתנו — נאמרו הדברים כשיטת משנה ראשונה, כאן מה שאמר רבינא — הוא כמשנה אחרונה. וביאור הדבר — דתנן [שכן שנינו במשנה]: מי שחציו עבד וחציו בן חורין — עובד את (בשביל) רבו (אדוניו) שהוא משועבד לו יום אחד, ובגלל היותו חציו בן חורין הוא עובד את (בשביל) עצמו יום אחד לסירוגין, אלו דברי בית הלל.
אמרו להם בית שמאי:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון